סיפורים לינאי
מיכאל נהג אמבולנס
דצמבר 2003
מיכאל, ידו בכל ויד כל בו. בנה, השקה, חרש, חלב, חישמל, פוצץ ומה לא. אך את שמו הטוב קנה מיכאל כנהג אמבולנס. אומרים שהנסיעה לביה"ח עם מיכאל היא חוויה שאסור לפספס. אנשים ייחלו ליום בו יזדקקו לנסיעה מעין זו.
מיכאל הטיס את האמבולנס במהירות של 140 קמ"ש והדרך מגבולות לסורוקה ארכה עד 20 דקות. לא היה נהג מהיר ממנו בכל האזור. האגדה מספרת שיוסי דגן, תוך כדי נהיגה במהירות כזו גם ביצע החייאה. אך באגדות - ויש כאלה כמה - נעסוק בהזדמנות אחרת.
הנסיעה המהירה לביה"ח היתה יתרון מבחינה רפואית אך יצרה בעיה לא פשוטה בכביש. במכתב ששיגר למזכירות הקיבוץ טען מפקד משטרת אופקים שהנהגים בכביש שומעים את הסירנה של מיכאל שניות ארוכות אחרי שהוא עובר. חברי המזכירות נדרשו לתת דעתם ולנסות להתמודד עם הבעיה.
שלוש ישיבות מזכירות הוקדשו לנושא וגם שתי שיחות קיבוץ. כשכבר נראה היה שאין פתרון לבעיה, באה ההברקה מאחד החברים החדשים בקיבוץ. שמו לא יוזכר גם בסיפור זה מכיוון שבעברו יש פרק מפואר בתעשיית מנועי הסילון בישראל.
הרעיון היה כזה: מיכאל ינהג את האמבולנס מהר כמו תמיד. לפניו, ובצמוד לו, ייסע רכב אחר במהירות החוק כשעליו פועלת הסירנה. הרעיון זכה לרוב מוחלט ולא הוגש ערעור . מזכיר הקיבוץ שלח תשובה נרגשת למשטרת אופקים בדבר הפתרון שהומצא בגבולות לא לפני שתי נסיעות נסיון שבוצעו בנוהל החדש. הרעיון הזה נראה בהתחלה קצת יקר אך עד מהרה התגלה שבדרך חזרה אין צורך ברכב עם הסירנה ונהגו חזר עם האמבולנס.
את כושר הנהיגה המופלא שלו רכש מיכאל עוד בילדותו . בכפר בו גדל בארגנטינה התקיימו תחרויות המכונות היום "אקסטרים". טובי הנהגים במכוניות ואופנועים התכנסו פעם בשנה בכפרו של מיכאל והפליאו את יכולת הנהיגה שלהם מול כל תלולית ומהמורה. שם רכש מיכאל את רזי השליטה ברכב ואת החשוב שבהם לא סיפר לאיש : משיחת צמיגי הרכב בשכבת גריז לפני כל נסיעה העצימה את יכולותיו בתאוצה ומהירות. בזכות הגריז על הצמיגים הצליח מיכאל להביא את הפצועים והחולים במהירות הבזק לביה"ח.
מלבד אירוע אחד, בשל דחיפות הנסיעה ,לא הספיק מיכאל לגרז אלא רק את הגלגלים הימניים - כל הנסיעות האחרות יצאו והגיעו בזמן ליעדן.
מיכאל נהג אמבולנס
דצמבר 2003
מיכאל, ידו בכל ויד כל בו. בנה, השקה, חרש, חלב, חישמל, פוצץ ומה לא. אך את שמו הטוב קנה מיכאל כנהג אמבולנס. אומרים שהנסיעה לביה"ח עם מיכאל היא חוויה שאסור לפספס. אנשים ייחלו ליום בו יזדקקו לנסיעה מעין זו.
מיכאל הטיס את האמבולנס במהירות של 140 קמ"ש והדרך מגבולות לסורוקה ארכה עד 20 דקות. לא היה נהג מהיר ממנו בכל האזור. האגדה מספרת שיוסי דגן, תוך כדי נהיגה במהירות כזו גם ביצע החייאה. אך באגדות - ויש כאלה כמה - נעסוק בהזדמנות אחרת.
הנסיעה המהירה לביה"ח היתה יתרון מבחינה רפואית אך יצרה בעיה לא פשוטה בכביש. במכתב ששיגר למזכירות הקיבוץ טען מפקד משטרת אופקים שהנהגים בכביש שומעים את הסירנה של מיכאל שניות ארוכות אחרי שהוא עובר. חברי המזכירות נדרשו לתת דעתם ולנסות להתמודד עם הבעיה.
שלוש ישיבות מזכירות הוקדשו לנושא וגם שתי שיחות קיבוץ. כשכבר נראה היה שאין פתרון לבעיה, באה ההברקה מאחד החברים החדשים בקיבוץ. שמו לא יוזכר גם בסיפור זה מכיוון שבעברו יש פרק מפואר בתעשיית מנועי הסילון בישראל.
הרעיון היה כזה: מיכאל ינהג את האמבולנס מהר כמו תמיד. לפניו, ובצמוד לו, ייסע רכב אחר במהירות החוק כשעליו פועלת הסירנה. הרעיון זכה לרוב מוחלט ולא הוגש ערעור . מזכיר הקיבוץ שלח תשובה נרגשת למשטרת אופקים בדבר הפתרון שהומצא בגבולות לא לפני שתי נסיעות נסיון שבוצעו בנוהל החדש. הרעיון הזה נראה בהתחלה קצת יקר אך עד מהרה התגלה שבדרך חזרה אין צורך ברכב עם הסירנה ונהגו חזר עם האמבולנס.
את כושר הנהיגה המופלא שלו רכש מיכאל עוד בילדותו . בכפר בו גדל בארגנטינה התקיימו תחרויות המכונות היום "אקסטרים". טובי הנהגים במכוניות ואופנועים התכנסו פעם בשנה בכפרו של מיכאל והפליאו את יכולת הנהיגה שלהם מול כל תלולית ומהמורה. שם רכש מיכאל את רזי השליטה ברכב ואת החשוב שבהם לא סיפר לאיש : משיחת צמיגי הרכב בשכבת גריז לפני כל נסיעה העצימה את יכולותיו בתאוצה ומהירות. בזכות הגריז על הצמיגים הצליח מיכאל להביא את הפצועים והחולים במהירות הבזק לביה"ח.
מלבד אירוע אחד, בשל דחיפות הנסיעה ,לא הספיק מיכאל לגרז אלא רק את הגלגלים הימניים - כל הנסיעות האחרות יצאו והגיעו בזמן ליעדן.