סיפורים לינאי
מיכאל נהג אמבולנס
דצמבר 2003
מיכאל, ידו בכל ויד כל בו. בנה, השקה, חרש, חלב, חישמל, פוצץ ומה לא. אך את שמו הטוב קנה מיכאל כנהג אמבולנס. אומרים שהנסיעה לביה"ח עם מיכאל היא חוויה שאסור לפספס. אנשים ייחלו ליום בו יזדקקו לנסיעה מעין זו.
מיכאל הטיס את האמבולנס במהירות של 140 קמ"ש והדרך מגבולות לסורוקה ארכה עד 20 דקות. לא היה נהג מהיר ממנו בכל האזור. האגדה מספרת שיוסי דגן, תוך כדי נהיגה במהירות כזו גם ביצע החייאה. אך באגדות - ויש כאלה כמה - נעסוק בהזדמנות אחרת.
הנסיעה המהירה לביה"ח היתה יתרון מבחינה רפואית אך יצרה בעיה לא פשוטה בכביש. במכתב ששיגר למזכירות הקיבוץ טען מפקד משטרת אופקים שהנהגים בכביש שומעים את הסירנה של מיכאל שניות ארוכות אחרי שהוא עובר. חברי המזכירות נדרשו לתת דעתם ולנסות להתמודד עם הבעיה.
שלוש ישיבות מזכירות הוקדשו לנושא וגם שתי שיחות קיבוץ. כשכבר נראה היה שאין פתרון לבעיה, באה ההברקה מאחד החברים החדשים בקיבוץ. שמו לא יוזכר גם בסיפור זה מכיוון שבעברו יש פרק מפואר בתעשיית מנועי הסילון בישראל.
הרעיון היה כזה: מיכאל ינהג את האמבולנס מהר כמו תמיד. לפניו, ובצמוד לו, ייסע רכב אחר במהירות החוק כשעליו פועלת הסירנה. הרעיון זכה לרוב מוחלט ולא הוגש ערעור . מזכיר הקיבוץ שלח תשובה נרגשת למשטרת אופקים בדבר הפתרון שהומצא בגבולות לא לפני שתי נסיעות נסיון שבוצעו בנוהל החדש. הרעיון הזה נראה בהתחלה קצת יקר אך עד מהרה התגלה שבדרך חזרה אין צורך ברכב עם הסירנה ונהגו חזר עם האמבולנס.
את כושר הנהיגה המופלא שלו רכש מיכאל עוד בילדותו . בכפר בו גדל בארגנטינה התקיימו תחרויות המכונות היום "אקסטרים". טובי הנהגים במכוניות ואופנועים התכנסו פעם בשנה בכפרו של מיכאל והפליאו את יכולת הנהיגה שלהם מול כל תלולית ומהמורה. שם רכש מיכאל את רזי השליטה ברכב ואת החשוב שבהם לא סיפר לאיש : משיחת צמיגי הרכב בשכבת גריז לפני כל נסיעה העצימה את יכולותיו בתאוצה ומהירות. בזכות הגריז על הצמיגים הצליח מיכאל להביא את הפצועים והחולים במהירות הבזק לביה"ח.
מלבד אירוע אחד, בשל דחיפות הנסיעה ,לא הספיק מיכאל לגרז אלא רק את הגלגלים הימניים - כל הנסיעות האחרות יצאו והגיעו בזמן ליעדן.
לילה טוב לינאי. 9/12/2003
היום היתה לי חוויה מיוחדת. עברתי בחצר וראיתי את פיני ואיציק עובדים מאוד קשה וחופרים בור. שאלתי מה קרה. פיני אמר שיש פיצוץ בצינור מים וצריך לחפור בור גדול.
-למה לכם לעבוד קשה? שאלתי. ראיתי ליד אמנון ותמר בור גדול מוכן.
-אבל בבור ההוא אין צינור מפוצץ , אמר איציק.
-אז אולי במקום לחפור בור חדש פשוט תביאו את הבור ההוא לכאן?
-רעיון מצוין קבע פיני וניגשנו למלאכה.
לקחנו שרשרת ונסענו לגרור את הבור. פיני הגיע ברברס אל הבור ואיציק קשר אליו צד אחד של השרשרת ואת הקצה השני לרכב. פיני נתן גז וכלום לא זז. הבור הזה ממש גדול. ניסינו שוב עד שהתחפרנו.
בסככת הטרקטורים המתין לנו טרקטור-כף עתיר כוחות סוס. רתמנו את הבור ליצול וכל מה שיכול היה לקרות - קרה. הטרקטור התחפר,השרשרת נקרעה.
עצרנו את העבודה והתיישבנו בצל הפלפלון שנעקר אתמול לעשות חושבים. פיני, שהרעיונות הטובים עולים במוחו בעיתות משבר, אמר שהבור הזה ממילא גדול מדי בשביל הפיצוץ שלנו וכדאי להקטין אותו. הסכמנו שזה רעיון מצוין והתחלנו למלא את הבור בחול.
כשהגיע לגודל המתאים התחברנו שוב לטרקטור ונענו באיטיות לכיוון מקום הפיצוץ ליד אשלים.
הדרך לאשלים היתה רצופה בבעיות לא פשוטות. ראשית כל - הרעש. הבור התגלגל והקים רעש נוראי. דבר שני, היה מאוד קשה לעבור במקומות צרים וליד צופית כמעט שפגענו בעמוד תאורה.
כשחלפנו ליד מגרש הכדורסל הגיע מיכאל והתחיל לצעוק למה אנחנו לוקחים לו את הבור שהוא ועמישי הביאו במיוחד כשפינו את ימית. הבטחנו למיכאל שברגע שאנחנו מסיימים את התיקון אנחנו מחזירים את הבור שלו למקומו וכל האירוע הסתיים בתקיעת כף וברוח טובה.
בסופו של דבר הגענו קרוב למקום הפיצוץ, איציק שיחרר את השרשרת מהבור וכולנו יחד גלגלנו אותו למקומו המדויק.
פיני ירד אל תחתית הבור, החליף את האביזר הפגום והסיפור בא על סיומו הטוב.
החזרנו את הבור של מיכאל ועמישי למקומו, הגדלנו אותו חזרה לגודלו המקורי ופיני החליט שבמקום להחזיק במחסן כלי חפירה עדיף לו להחזיק בורות בכל מיני גדלים ולהשתמש בהם לפי הצורך.
את מקומם של האת, הטורייה והמכוש תפסו עכשיו מדפים עם בורות ותעלות באורכים ועומקים שונים. גם הנסיעה פעמיים ביום למחסום ארז הפכה מיותרת. פיני הפך לדמות מוכרת בכל האזור בזכות ההברקה הזו וילקוט הכזבים (!) והצ'יזבטים שלו רק הלך ותפח.
מיכאל נהג אמבולנס
דצמבר 2003
מיכאל, ידו בכל ויד כל בו. בנה, השקה, חרש, חלב, חישמל, פוצץ ומה לא. אך את שמו הטוב קנה מיכאל כנהג אמבולנס. אומרים שהנסיעה לביה"ח עם מיכאל היא חוויה שאסור לפספס. אנשים ייחלו ליום בו יזדקקו לנסיעה מעין זו.
מיכאל הטיס את האמבולנס במהירות של 140 קמ"ש והדרך מגבולות לסורוקה ארכה עד 20 דקות. לא היה נהג מהיר ממנו בכל האזור. האגדה מספרת שיוסי דגן, תוך כדי נהיגה במהירות כזו גם ביצע החייאה. אך באגדות - ויש כאלה כמה - נעסוק בהזדמנות אחרת.
הנסיעה המהירה לביה"ח היתה יתרון מבחינה רפואית אך יצרה בעיה לא פשוטה בכביש. במכתב ששיגר למזכירות הקיבוץ טען מפקד משטרת אופקים שהנהגים בכביש שומעים את הסירנה של מיכאל שניות ארוכות אחרי שהוא עובר. חברי המזכירות נדרשו לתת דעתם ולנסות להתמודד עם הבעיה.
שלוש ישיבות מזכירות הוקדשו לנושא וגם שתי שיחות קיבוץ. כשכבר נראה היה שאין פתרון לבעיה, באה ההברקה מאחד החברים החדשים בקיבוץ. שמו לא יוזכר גם בסיפור זה מכיוון שבעברו יש פרק מפואר בתעשיית מנועי הסילון בישראל.
הרעיון היה כזה: מיכאל ינהג את האמבולנס מהר כמו תמיד. לפניו, ובצמוד לו, ייסע רכב אחר במהירות החוק כשעליו פועלת הסירנה. הרעיון זכה לרוב מוחלט ולא הוגש ערעור . מזכיר הקיבוץ שלח תשובה נרגשת למשטרת אופקים בדבר הפתרון שהומצא בגבולות לא לפני שתי נסיעות נסיון שבוצעו בנוהל החדש. הרעיון הזה נראה בהתחלה קצת יקר אך עד מהרה התגלה שבדרך חזרה אין צורך ברכב עם הסירנה ונהגו חזר עם האמבולנס.
את כושר הנהיגה המופלא שלו רכש מיכאל עוד בילדותו . בכפר בו גדל בארגנטינה התקיימו תחרויות המכונות היום "אקסטרים". טובי הנהגים במכוניות ואופנועים התכנסו פעם בשנה בכפרו של מיכאל והפליאו את יכולת הנהיגה שלהם מול כל תלולית ומהמורה. שם רכש מיכאל את רזי השליטה ברכב ואת החשוב שבהם לא סיפר לאיש : משיחת צמיגי הרכב בשכבת גריז לפני כל נסיעה העצימה את יכולותיו בתאוצה ומהירות. בזכות הגריז על הצמיגים הצליח מיכאל להביא את הפצועים והחולים במהירות הבזק לביה"ח.
מלבד אירוע אחד, בשל דחיפות הנסיעה ,לא הספיק מיכאל לגרז אלא רק את הגלגלים הימניים - כל הנסיעות האחרות יצאו והגיעו בזמן ליעדן.
לילה טוב לינאי. 9/12/2003
היום היתה לי חוויה מיוחדת. עברתי בחצר וראיתי את פיני ואיציק עובדים מאוד קשה וחופרים בור. שאלתי מה קרה. פיני אמר שיש פיצוץ בצינור מים וצריך לחפור בור גדול.
-למה לכם לעבוד קשה? שאלתי. ראיתי ליד אמנון ותמר בור גדול מוכן.
-אבל בבור ההוא אין צינור מפוצץ , אמר איציק.
-אז אולי במקום לחפור בור חדש פשוט תביאו את הבור ההוא לכאן?
-רעיון מצוין קבע פיני וניגשנו למלאכה.
לקחנו שרשרת ונסענו לגרור את הבור. פיני הגיע ברברס אל הבור ואיציק קשר אליו צד אחד של השרשרת ואת הקצה השני לרכב. פיני נתן גז וכלום לא זז. הבור הזה ממש גדול. ניסינו שוב עד שהתחפרנו.
בסככת הטרקטורים המתין לנו טרקטור-כף עתיר כוחות סוס. רתמנו את הבור ליצול וכל מה שיכול היה לקרות - קרה. הטרקטור התחפר,השרשרת נקרעה.
עצרנו את העבודה והתיישבנו בצל הפלפלון שנעקר אתמול לעשות חושבים. פיני, שהרעיונות הטובים עולים במוחו בעיתות משבר, אמר שהבור הזה ממילא גדול מדי בשביל הפיצוץ שלנו וכדאי להקטין אותו. הסכמנו שזה רעיון מצוין והתחלנו למלא את הבור בחול.
כשהגיע לגודל המתאים התחברנו שוב לטרקטור ונענו באיטיות לכיוון מקום הפיצוץ ליד אשלים.
הדרך לאשלים היתה רצופה בבעיות לא פשוטות. ראשית כל - הרעש. הבור התגלגל והקים רעש נוראי. דבר שני, היה מאוד קשה לעבור במקומות צרים וליד צופית כמעט שפגענו בעמוד תאורה.
כשחלפנו ליד מגרש הכדורסל הגיע מיכאל והתחיל לצעוק למה אנחנו לוקחים לו את הבור שהוא ועמישי הביאו במיוחד כשפינו את ימית. הבטחנו למיכאל שברגע שאנחנו מסיימים את התיקון אנחנו מחזירים את הבור שלו למקומו וכל האירוע הסתיים בתקיעת כף וברוח טובה.
בסופו של דבר הגענו קרוב למקום הפיצוץ, איציק שיחרר את השרשרת מהבור וכולנו יחד גלגלנו אותו למקומו המדויק.
פיני ירד אל תחתית הבור, החליף את האביזר הפגום והסיפור בא על סיומו הטוב.
החזרנו את הבור של מיכאל ועמישי למקומו, הגדלנו אותו חזרה לגודלו המקורי ופיני החליט שבמקום להחזיק במחסן כלי חפירה עדיף לו להחזיק בורות בכל מיני גדלים ולהשתמש בהם לפי הצורך.
את מקומם של האת, הטורייה והמכוש תפסו עכשיו מדפים עם בורות ותעלות באורכים ועומקים שונים. גם הנסיעה פעמיים ביום למחסום ארז הפכה מיותרת. פיני הפך לדמות מוכרת בכל האזור בזכות ההברקה הזו וילקוט הכזבים (!) והצ'יזבטים שלו רק הלך ותפח.