דר' ישראל דיאמנט

כפי שציין צבי בר-אמוץ בשנות המצפה הראשונות לא היה רופא בין המתיישבים.

הם השתדלו להגיש עזרה ראשונה כמיטב הבנתם ולשלוח לטיפול מתאים את החולים הקשים (שחפת פתוחה הייתה נפוצה בכפרים והחולים נותרו ללא טיפול). כשהצטרף רופא אל יושבי המצפה, הגיעו הערבים למצפה גבולות בעיקר כדי לבקש  עזרה בנושאי בריאות (יש לציין שהתנהלו עם הערבים גם יחסי מסחר- למשל קנו מהם זבל או כבשים למאכל). הרופא, דר' ישראל דיאמנט, טיפל ביושבי המצפה, באנשי היישובים בסביבה וגם לבדואים וערבים מרפיח ועזה העניק סיוע רפואי. לדר' דיאמנט היה חוש טכני בלתי רגיל והוא אהב לפרק ולהרכיב כל מיני מכשירים. יהודה אמון שהיה האיש הטכני במצפה פיתח עימו יחסים מיוחדים והיו לו שפע של סיפורים על הדוקטור. "הרופא נחשב לאליל, האלוהים של הבדואים בנגב. הם נעזרו בו הרבה ולכן היו לנו יחסים טובים איתם. לאט, לאט הרופא אסף וקבל מכשירים ופיתח את המרפאה שלו. הייתה לו מומחיות והעזה. הוא היה צבר, ידע ערבית וידע איך להתייחס אל הערבים ואיך להתמקח איתם כדי שישלמו. העשירים שלמו הרבה והעניים שלמו כפי יכולתם. היו באים אפנדים מרפיח ועזה כדי להיעזר ברופא. לא פעם הם שלחו אוטו לקחת את הרופא אל החולה והוא ידע שאפשר לסמוך עליהם ואין מה לפחד. הרבה פעמים הם סבלו מסתימות בכליות . הם היו מתנפחים, מקבלים כרס ענקית. בתחילה הוא לא ידע מה לעשות. במשך הזמן פיתח לעצמו שיטה. הוא לקח צינורית נחושת דקיקה, חיטא אותה ותקע את הצינורית בבטן וניקז הרבה נוזלים מהגוף. ואז החל המקח כמה ישלם החולה.

...פעם באה משפחה עם אישה, ממש הולכת למות. השכבנו אותה על אלונקה והיא ספרה שהיא בלעה צפרדע. בעלה ביקש והתחנן, תעזור לה, תציל אותה! הרופא ביקש ממני ללכת לתפוס צפרדע בגינה שלנו ולהרוג אותה. הלכתי, חיפשתי הרבה עד שלבסוף מצאתי. בינתיים הרופא שם מקל בגרון שלה, ועוד מקל, בדק ובדק וכשהגעתי עם הצפרדע אמר הרופא: כן, כן, יש משהו... היא הקיאה והקיאה ובסוף הכניס הרופא את הצפרדע שהבאתי לקערה. ברגע שהיא ראתה את הצפרדע היא ממש קמה לתחיה והתחילה לצעוק 'אמרתי לכם, לא האמנתם לי וכו', כולם חשבו שהיא משוגעת. למעשה נתקעה לה עלוקה בגרון (זה קרה הרבה כי הם שתו מים מזוהמים) ותוך כדי הבדיקות הרופא הוציא אותה.

תפקידו של הרופא היה  לבקר גם ביישובי הסביבה. הוא קיבל לרשותו אופנוע ורק אחרי שלמד לפרק ולהרכיב אותו בעצמו ולתקן כל תקלה התחיל לנסוע ממקום למקום, לצאלים, למגן ועוד. אני הייתי יד ימינו, תמיד נעזרתי בו. ..ללילה היו לנו מנורות לוקס.. הלוקס היה מתקלקל לעיתים קרובות. כשהיו בעיות אני והוא (ישראל הרופא) היינו יושבים ומתקנים את הלוקס. החברים צחקו ממנו ויום אחד תלו פתק על דלת חדרו 'דר' דיאמנט פרופסור לתיקון לוקס'. זה הרגיז אותו מאד והוא היה 'ברוגז' עם כמה חברים עד שבאו החברה ובקשו ממנו סליחה.

".. הייתה לנו משאבת מים ומידי פעם היא הייתה מתקלקלת. נעזרתי הרבה בישראל הרופא כשהייתי צריך לתקן אותה. פעם התקלקלה המשאבה. אני וחבר נוסף, משה, ניסנו לתקן אותה, פעם פעמיים ולא הצלחנו, פירקנו, הרכבנו, ניסינו להפעיל והמשאבה לא עובדת. לבסוף הלכתי לבקש את עזרתו של ישראל. פתחנו, פרקנו, הרכבנו ועשינו בדיוק מה שעשיתי קודם עם משה. ניקינו כל חלק, הסרנו כל גרגר אבק, הוא שם קצת גריז על החלקים, סובב תחילה את המשאבה ביד, אח"כ הפעיל והמשאבה החלה לשאוב.. השתגענו ממנו איך על כל דבר הוא הצליח להתגבר."

סיפור נוסף על דר' דיאמנט סופר כך: יום אחד נצפתה חמולה בדואית גדולה על נשיה, הטף והגמלים, עושה את דרכה אל המצפה. בהגיעם פנו לרופא והציגו בפניו את סבתו של מנהיג החמולה. "היא עיוורת" אמרו, "אתה רופא גדול אנא השב לה את מאור עיניה". דר ' דיאמנט בדק את הזקנה וראה  שלא ניתן יהיה לרפא אותה. הוא הסביר זאת לבדואים, אך הם לא השתכנעו והתחננו לפניו שינסה לטפל בה. לאחר שעה ארוכה נכנע הרופא, נתן להם בקבוקון עם טיפות עיניים, אותן הסביר, יש לטפטף לעיניה כל יום. לבסוף הזמין אותם לחזור לבדיקה כעבור חודש.                                                                                                                                                                                                                          עבר חודש ושוב נראתה החמולה מגיעה למצפה. הרופא והחברים התמלאו חששות. הם ידעו ששום נס לא קרה במהלך החודש אך לא ידעו איך תגיב החמולה לתוצאה המאכזבת.. כל בני החמולה התקרבו אל  דר' דיאמנט ובמאור פנים אמרו לו: "דוקטור אתה רופא גדול! אמרת שהיא לא תראה... והיא לא רואה!" 

מסיפרה של מאירה תדהר