החלו ימי המתח וההמתנה. כולם גויסו למילואים. להקת הנח"ל, שהייתה בעיצומן של חזרות על תוכניתה "הנחלאים באים", נטשה את אולם החזרות אשר בפיקוד הנח"ל ברחוב יפת ביפו ויצאה דרומה, למקום שבו רוכזו החיילים. "לא אגדה, רעַי, לא אגדה, רעי / ולא חלום עובר / הנה מול הר סיני, הנה מול הר סיני / הסנה הסנה בוער", הם שרו את השיר של להקת הנח"ל שנכתב יותר מעשור קודם לכן, במבצע סיני.
והם שרו גם שירים חדשים שעדיין עבדו עליהם בחזרות.
באמצע השיר גשם גשם בוא..., לפני מאות חיילים בקיבוץ גבולות שבנגב, נאלצו חברי הלהקה להפסיק את ההופעה. הפקודה ניתנה. המלחמה פרצה. החיילים יצאו אל דרך ששת הימים. אנחנו נחזור לכאן ולהופעה, הבטיחו אלה לאלה.
את ימי המלחמה עשתה הלהקה עם הלוחמים. נעמי שמר הצטרפה אליהם. כשנודע שהצנחנים הגיעו לכותל המערבי, מיהרה נעמי לרשום על פתק בחורשה באל־עריש את הבית הנוסף של "ירושלים של זהב". כשרק התחילה לשיר "חזרנו אל בורות המים / לשוק ולכיכר / שופר קורא בהר הבית / בעיר העתיקה", פרצו החיילים בשאגות שמחה מחרישות אוזניים ובמחיאות כפיים רועמות. נעמי שמר הפסיקה לשיר ואמרה להם בקול חנוק מדמעות: "זו אני שצריכה למחוא לכם כפיים, כי יותר קל לשנות שיר מאשר לשנות עיר".
הלהקה והחיילים חזרו לקיבוץ גבולות בשיאו של הניצחון הגדול ההוא. כששולה התחילה לשיר "נרהיבה עוז לקרוא לגשם כי ישוב", פרצו החיילים בקריאות "שולה! שולה!". הם סיפרו שהשיר הזה ליווה אותם בקרב. לכל מטח של יריות הם היו מוסיפים את הקריאה "גשם גשם, בוא".

ביום העצמאות (שלושה שבועות לפני פרוץ המלחמה ) בקיבוץ גבולות ביקרו אצלנו שלמה ופנינה הורי אצלי ואסתי - טרם נישואים (חדר משפחה) . בשעות אחה״צ החלו להיכנס לקיבוץ (קיבוץ ספר ) גדוד 54 חטיבה 11 מילואים עם סא״ל צביקה לבנון מפקד הגדוד . (באותו יום נכנסו כוחות מצרים למדבר סיני וגרשו את משקיפי האו״ם בניגוד להסכם . לוי אשכול ראש הממשלה ויצחק רבין הרמטכ״ל החליטו על גיוס מילואים נרחב . לא עזרו טענות מושיקו רכז המשק שגרס שהצבא צריך להיות מחוץ לקיבוץ . הגדוד החל לחפור את הקיבוץ לאורך ולרוחב וגם מחוץ לקיבוץ מיקשו את חלקות השדה ״זיוה - חוה - טלילה . גדוד פטונים עם סא״ל אהוד אלעד התאמן בחולות חלוצה לידינו. אחד הטנקים עלה על מוקש והקפיץ את הקיבוץ. אני הייתי רכז צאן קיבלנו עזרה מתיכוניסטים מת״א , אצלנו עבד בחור סולידי בשם שאול ויצמן (שלא גילה את זהותו) בתחקור שלנו הסתבר שהוא בנו של ראש אג״ם האלוף עזר ויצמן . באחד מימי ההמתנה נחת ליד הצאן הליקופטר עם ראש אג״ם לבדוק את הערכות הכוחות וגם לבקר את הילד. בלילות הייתי שומר בעמדה מבוצרת הרחק ממרכז הקיבוץ אחרי ברכת השחייה עם מקל״פ . אסתי חברתי הייתה עוזרת לי לסחוב את ארגזי הפעולה של המקל״פ . וחוזרת בחושך מצרים חזרה לקיבוץ - אמיצה. יום לפני פרוץ המלחמה הופיעה אצלנו להקת הנח״ל בפני הגדוד ומעט חברות הקיבוץ וכמה בחורים . באמצע ההופעה עלה צביקה לבנון על הבמה והודיע שהוא נאלץ להפסיק ההופעה . מחר הם עולים לכבוש את עזה . תוך דקות כל הרחבה הגדולה ליד חדר האוכל התפנתה ונשארו מעט חברי קיבוץ . הלהקה סיימה הופעתה והבטיחה לחזור ולהופיע לאחר המלחמה (וכך היה) למחרת ב 8 בבוקר מזרחית לקיבוץ עבורו מטוסים בגובה נמוך לגל המתקפה השני . בצהרים כבר הופיע אמבולנס צבאי עם פצועים מקרב רפיח שנסע לכיוון באר שבע . יש הרבה סיפורים על תקופת ההמתנה ולאחריה , לפעם אחרת .