עיקרהלינה המשותפת, התאפיינה במפגש הורים וילדים בעת ההשכבה שנקבעה באותו בית ילדים. בעיקר בבית תינוקות ובפעוטונים, הורים רחצו את ילדיהם, השכיבו במיטות וסיפרו סיפורים. מטפלת ההשכבה נשארה עד שאחרון הילדים נרדם.                                                                                                                                                                        בגנים ובכיתות (בתקופה שלמדו בקיבוץ), התקלחו הילדים לבד בד"כ ואת ההשכבה היו מנהלים מטפלי ההשכבה (נשים וגברים). גם כאן, נשארו עד לאחרון הילדים שנרדם.   

את הפיקוד על בתי הילדים לקחו שומרות ושומרי הלילה. חדרון בבית תנוקות (הכניסה היום), הוכשר כחדר שומרי הלילה. שמרטף שהיה מחובר כל הלילה לשמע רעשים ובכיות מבתי הילדים. לכל בית ילדים היה כפתור שנדלק בהשמע בכי או דיבור והתה יכולת לומר מספר דברים לפני שהשומרים קפצו לבית הילדים. שומרי הלילה ביצעו סריקות כל הלילה לוודא שהילדים מכוסים, שמה ברחו הביתה וכו'. ילדים אחדים נצפו מדי לילה בורחים לבית ההורים.

בתקופה מסויימת לפני תחליפי החלב, שומר הלילה היה מביא חלב קולסטרום מהרפת (חלב פרה שהמליטה), את החלב היו מסננים עם חיתול בד, מרתיחים אותו ומוזגים לבקבוקי פיטמה.