חודש אחר קרבות ששת הימים, הקיבוץ מקבל מתנה על אירוח הגדוד בחודש שלפני מלחמת ששת הימים, טיול בסיני הכבושה. שלוש משאיות יצאו לדרך, מגבולות מניר יצחק ומשאית לווי צבאית. ביום שבת היום האחרון לטיול, בו טיילו לאורך תעלת סואץ, היתה כוונה להגיע לאגם המר לרחצה בדרך חזרה. ליד האגם המר הקטן, כאשר לחלק מחברה לבושים בבגדי ים, החלה הפגזה תותחים מהצד המצרי. כשהגיעו למחסום חיילים, שאלו מה קורה, החיילים הרגיעו ורק יעצו לסוע מהר בכביש. בהמשך הדרך, החלו כדורים לשרוק סביב המשאיות, באזור איסמעליה נעצרו המשאיות והורו לנוסעים לקפוץ מיד מהמשאיות, להתפזר ולתפוס מחסה. החלה אש פגזים כבדה וכולם נסו לעבר הדיונות הקרובות. משאית ניר יצחר, המרצדס של גבולות והרכב הצבאי החלו להפגע ולהעלות באש מהפגזים. לאחר רגעים הופיעו מטוסי חיל האוויר והחלו להפציץ את מטרות המצרים. אחר שעתיים לערך, מטוס קל הגיע זרק פתק, בו נכתב שידוע לצבא עלינו, מקווים שאין נפגעים ושנמשיך ללכת לעומק השטח. היה חם והחברה היו צמאים - כל הציוד נשאר במשאיות. בסביבת הצהרים הגיע מסוק ראשון (סופר פרלון) והעלה את אלה שכמעט והתייבשו בשמש. המסוק השני פינה שלוש פעמים את החברה לביר גפגפה (רפידים). שם קיבלו החברים מים ומזון. לאחר התאוששות, הגיעו אוטובוסים שהחזירו את החברים הביתה. היחיד אשר הספיק ולקח מצלמה לתעד את האירוע, היה מיכאל אדלר. יתר הציוד עלה השמימה באש.